אודות

שמי אולגה חייקין. נולדתי במוסקבה. יש לי תואר שני בהוראה. עליתי ארצה בשנת 1988. אם לשני בנים, היום כבר בוגרים. ב-1988 הבן הגדול היה בין שנתיים והקטן נולד בירושלים 4 חודשים אחרי העלייה. תהליך הקליטה בארץ לא בא בקלות.

מה שתמיד עזר לי זה פתיחות, רצון לדעת דברים חדשים, ניסיונות להכיר את העולם והאנשים שסביבי. והעיקר - הילדים. הם בשבילי - מקור לאנרגיות שתמיד מעודד אותי לנוע קדימה, לא לעצור, כל הזמן ללמוד, גם מהם.

תמיד התעניינתי בפסיכולוגיה, בנושאים הקשורים להתנהגות אנשים, לחינוך ילדים. לראשונה שמעתי על מכון אדלר כשהילדים שלי היו עוד קטנים. אז אמרו לי: " המתנה הכי טובה שתוכלי לתת לילדים שלך היא ללכת ולהשתתף בקבוצת הורים". פניתי למכון, שאלתי על איזה בסיס תיאורטי מתבססת העבודה בקבוצות. קיבלתי רשימה של ספרים והתחלתי לקרוא אותם.

מהשורות הראשונות הבנתי שגישה כזו- (השקפת עולם, התייחסות לאדם ולהתנהגות שלו) - גישה שמבוססת על התאוריה האדלריאנית- זה הדבר בו אני מאמינה. זו הגישה שלי.

פתאום כמו באגדה קרה נס: כשאדם מחפש משהו הרבה זמן ורוצה אותו מאוד - אז הדבר מגיע אליו. באותו זמן גרנו בבית שמש. הבן הגדול הלך לכיתה ג'. בתחילת שנת הלימודים הוא הביא מבית הספר שלו הזמנה להורים להשתתף בפרוייקט - מנחות קבוצות של מכון אדלר פותחות בכמה בתי ספר וגנים של העיר קבוצות הורים. זו הייתה שנת 1993. תפסתי את ההזדמנות הזו ורצתי. במשך 3 שנים השתתפתי בפרוייקט הזה ומרגע לרגע התעניינתי יותר בפסיכולוגיה אדלריאנית.

כשישבתי בקבוצות חשבתי לעיתים קרובות עד כמה זה היה נהדר וחשוב אם היה אפשר לפתוח קבוצות כאלה לעולים חדשים בשפה הרוסית. (העליה הגדולה של שנות ה-90 הייתה בשיאה אז). הרי לא היה שום דבר דומה להדרכת הורים בברית המועצות לשעבר. את האומנות להיות הורה אפקטיבי כל אחד רכש לעצמו, ברוב המקרים ירשו את הגישות החינוכיות מהדורות הקודמים. השאלה היא- האם אותן גישות מתאימות להיום, במקום אחר ובזמן אחר?

ואז הלכתי למכון אדלר כדי לרכוש מקצוע - מנחת קבוצות הורים. 5 שנים למדתי מקצוע מרתק ומעניין. ההתפתחות האישית והמקצועית שלי התרחשה במגביל להתפתחות והגדילה של ילדיי. הידע והכלים שרכשתי בתהליך הלימודים עזרו אז ועוזרים לי עד עכשיו. משנת 2000 התחלתי להעביר קבוצות הורים, קצת יותר מאוחר גם סדנאות בנושאים שונים, בשתי שפות.

הרבה פעמים הרמתי פרוייקטים עם מוסדות שונים: משרד החינוך, משרד הקליטה, האיגוד הירושלמי למאבק בסמים ועוד ועוד. אני מעבירה קבוצות הורים פרטיות, נותנת ייעוץ להורים ומרצה.

אני באמת מאמינה שידע זה כוח. אני רואה איך הגעה של הורים צעירים בתזמון הנכון (כשהילדים עוד קטנים) נותנת להם ביטחון בתור הורים, יציבות אמוציונלית, יותר רוגע, וכתוצאה מכך האווירה במשפחה משתפרת. אני בעד ידע ופרופילקטיקה. כמה אנשים היו יכולים למנוע טרגדיות וקונפליקטים רציניים במשפחות לו היו מגיעים בתזמון הנכון והיו מקבלים ייעוץ ותמיכה מקצועיים! לצערי הרב בחברה שלנו מקובל "לכבות שריפות".

הרבה זמן חשבתי איך אני יכולה להגיע ליותר אנשים אם המסר הזה שלהורים יש אפשרות לקבל הדרכה כדי להיות הורה יותר אפקטיבי, שאפשר ללמוד מקצוע להיות הורה בעולם המודרני, שזאת משימה בכלל לא פשוטה. הייתי מעוניינת במיוחד להביא את המסר לדוברי רוסית כי יש להם פחות מודעות מה קורה בתחום הזה בארץ. אני אוהבת לכתוב ומשנת 2002 התחלתי לכתוב בעיתונים ויריחונים שונים. לדוגמא: כמעט במשך שנתיים כתבתי ללא תשלום ביריחון "מאמא-אינפו" בשפה הרוסית. הייתה לי שם רובריקה אישית "שיחות בקבוצת הורים". היא היתה מאוד פופולרית בקרב ההורים הצעירים.

היתה עוד תקופה אחת חשובה מאוד בביאוגרפיה שלי – עבדתי כמה שנים בתחום תעסוקה. צברתי ניסיון רב. עבדתי אם אוכלוסיות שונות, בשתי שפות. אני עוזרת לאנשים בכתיבת קורות חיים ובהכנה לראיון עבודה.

אני לא מפסיקה ללמוד. במשך שנתיים ב - 2005 (במלטה) וב - 2006 (בגרמניה) השתתפתי בלימודים ב- ICASSI*. זכיתי לקבל מלגה ממכון אדלר. בשבילי זה היה כבוד גדול ואחריות גדולה. בשנים 2006-2007 למדתי במכון מעגלים אצל דר' נירה כפיר, בקורסים "זיכרונות מוקדמים" ו"התערבות חד פעמית". בשנים 2008-2009 למדתי בבית ספר לאימון במכון אדלר. במסגרת הלימודים עברתי תהליך של אימון אישי שעזר לי להשיג את המטרות האישיות שלי.

היום אנשים באים אלי לאימון. אני אוהבת לעבוד איתם בתחום של התפתחות אישית, בתחום של יחסים במשפחה, במקום העבודה, ללוות אותם בתהליך קבלת החלטות, בשאיפה שלהם להפוך את חייהם ליותר מאוזנים

*International Committee of Adlerian Summer Schools and Institutions